זה מתחיל כשאנחנו ממש קטנים…

"די, אל תבכי…כשאת בוכה את לא יפה…"
"די חמוד, זה לא יפה לכעוס…"
מצלצל מוכר?

משום מה, ככל שהתיאוריה של חשיבה חיובית הלכה ותפסה תאוצה, ככה הרגשות שנחשבים "לא טובים", כמו כעס, פחד, עצב, הלכו ואיבדו רייטינג.

אתם עצובים? כועסים? לא, לא, לא ! זה נוגד את החשיבה החיובית ! אתם עוד עלולים לזמן את זה לחיים שלכם…חבל, עדיף לשמוח ולעלוז, להיות אופטימיים, כל הזמן.

באמת?

אז זהו, שלדעתי ממש לא !

תראו, אני כבר לא מעט שנים מאמנת ומטפלת באנשים ומנסיוני האישי והמקצועי למדתי: כל מנעד הרגשות שלנו, כולו, הוא נהדר ונפלא !!

כי רגש הוא רגש. והוא לגיטימי באשר הוא. שמחה, אהבה, עצב, פחד…כולם כולם הם חלק ממנעד של רגשות שאנחנו יכולים להרגיש. וכדאי שנאפשר לעצמנו להרגיש אותם.

העניין בעיני הוא אחר, החוכמה היא לדעת להתנהל ולנהל את הרגשות שלנו.

איך עושים את זה? טוב ששאלתם ! זה נורא פשוט 🙂

קודם כל, מבינים ומקבלים את העובדה שהרגש עצמו הוא טוב ואין איתו בעיה.
גם אם הוא רגש של פחד או עצב.

כשאנחנו מרגישים, יש את החלק של הרגש שמתבטא בגוף: כיווץ שרירים מסויים, דמעות, פרפרים בבטן וכולי וכולי, ויש את החלק של הרגש שמתבטא במילים, מחשבות, סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

למשל אם אני מרגישה פחד מבחינה כלכלית אז אני ארגיש את שני החלקים: אני ארגיש שהשכמות שלי מתכווצות ונתפסות, אני ארגיש את הדמעות מגיעות ממש בקלות, אני ארגיש את הבטן שלי מתכווצת…
ממש במקביל, הראש שלי לא יפסיק לעבוד: "אוקי, אז מה יהיה, אם זה ימשיך ככה אני אפול כלכלית, נו, מתי הלקוחות מגיעים כבר, מה עוד אני יכולה לעשות ולא עשיתי, איך יכול להיות שזה קורה אחרי ששיווקתי והייתי ממש בסדר, אם זה ממשיך ככה אני מוצאת את עצמי ברחוב ! "
בקיצור, כולנו הופכים להיות שפילברג ובונים לעצמנו בראש סרטי אימה כאילו אין מחר.

עד כאן, ברור הענין של שני החלקים? יפה !

אז קבלו את הטיפ שלי לניהול חכם של הרגש:
אפשרו לעצמכם את החלק הפיזי, והימנעו מהחלק המחשבתי.

למה? כי אז הרגש מקבל ביטוי, מוצא, פורקן (וזו דרך נפלאה להימנע מאולקוס שנגרם מהדחקה של רגשות), אבל (!) אנחנו לא נכנסים לסרטים מיותרים שהם מדומיינים לחלוטין בראשינו.

זהו.
אמרתי לכם שפשוט…

אבל רגע, הרי המוח שלנו הרי לא באמת מפסיק לעבוד על פי פקודה…נכון?
הוא ממשיך לדבר ולקשקש נון סטופ.
אז הנה פיתרון: בחרו לכם משפט אחד ושננו אותו תוך כדי שאתם מאפשרים לגוף להתבטא.
אני אוהבת את המשפט שאומר: "אני מסכימה להרגיש ___".
אני מסכימה להרגיש פחד, אני מסכימה להרגיש עצב, אני מסכימה להרגיש כעס…
שננו את המשפט ותאפשרו לשרירים להתכווץ, לדמעות לרדת, לנשימה להיות שטוחה יותר…מה שהגוף רוצה לבטא באותו רגע.

נסו את זה, פעם, פעמיים, כמה שצריך, ותראו מה קורה. זה מצריך רק כמה דקות שלכם עם עצמכם, ונכונות.

 אני כאן בכל מקרה אם עולות לכם שאלות, קשיים או תרצו לשתף מה זה עשה לכם. אשמח מאוד !

ב ה צ ל ח ה !!