גלי הרגש – מה עושים כשהרגש מציף אותנו ?

כמה טיפים על איך להתנהל מול רגש כשהוא מציף אותנו
כשהגל עובר, נוצרת הקלה ורגיעה מבורכת

מכירים את תקופות הצלילה ?

התקופות האלה שמלוות בהמון רגשות, לפעמים סותרים. שנראה כאילו לא קורה כלום אבל בעצם קורה המון מתחת לפני השטח.

אז בחודשיים האחרונים אני נמצאת בתקופה מאוד מעניינת עבורי.
בואו נקרא לה תקופת צונאמי.

בגדול ברור לי שמדובר פה בתקופה של צמיחה וגדילה אישית, פנימית.
אבל !
לא תמיד זה מרגיש ככה ביום יום.
כי כמו כל תקופה של צמיחה משמעותית, היא מלווה בלא מעט כאבי גדילה.

ולמה אני קוראת לה צונאמי?
כי אני מרגישה שמגיעים גלים ענקיים.
אחד אחרי השני.
גלים של רגש שעולה – עצב, כעס, תסכול – עולים ומציפים אותי.

פעם, הייתי מתעלמת, מדחיקה, מעלה חיוך על הפנים ומחכה שיעבור זעם.
היום, אני צוללת עם הגל.
כי למדתי שכשמגיע גל, אפשר לקחת הרבה אויר, ולצלול מתחתיו,
או שאפשר לצוף עליו ולזרום איתו.
מה שלא מומלץ, זה להתעלם מקיומו. זה פוטנציאל לחנק.

לפעמים אנחנו מרגישים כמו טובעים בתוך הרגש

להתמודד עם עוצמת הרגש

כמו שציינתי, לפני שנים כשזה היה קורה, לא הייתי מאפשרת לתקופה הזו להיות.

הייתי מחפשת הסחות דעת, עובדת קשה על לשכנע את עצמי שהכל בעצם ממש נפלא…רוב הזמן עשיתי עבודה ממש טובה. האמנתי לעצמי.

היום אני יודעת שבעצם, היה לי ממש קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם עוצמת הרגש.

ואני יודעת שזו לא רק אני.
הרבה אנשים עוברים עכשיו תקופות מאוד משמעותיות בחיים שלהם. תקופות צמיחה שמלוות בגלי רגש.

ויש ימים בהם זה מרגיש שהכל לא מסתדר, שאולי לעולם לא יסתדר.
שהכאב הזה כאן להישאר.
וזה נדמה כמו נצח.

אז מה לעשות? להמשיך להתעלם? להדחיק ?
אוקי, ניסינו…זה הרי לא עובד.

איך מתגברים על הפחד להרגיש ?

עם השנים, עשיתי המון עבודה בנושא, הסכמתי לקבל עזרה, חוויתי טיפול ריגשי מסוגים שונים אצל מטפלים נהדרים ולמדתי שמה שיוצר עבורנו את המציאות הוא בעצם הרגש.

כשאנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחוות את מה שאנחנו מרגישים, הרגש מכביד ויוצר תקיעות.

לכן, הדבר שהכי עוזר הוא לפעול בניגוד לאינסטינקט הראשוני שמורה לי לטאטא את הרגש החוצה, או פנימה.
הדבר שהכי עוזר, הוא לאפשר לעצמי לחוות את הרגש.

מפחיד.
ממש.

אבל אתם יודעים מה?
החלטתי לנסות את זה, לפחות פעם אחת.
איפשרתי לעצמי לצלול אל הגל.
חוויתי את הרגש שעלה בי. פיניתי לזה זמן ובכיתי המון.

והופתעתי מהתוצאה.
כי אחרי שעתיים של בכי (צריך להכין מלא טישו לידכם),
פתאום הבכי נגמר.
נשארה עייפות.
וההפתעה – נוצרה הקלה. משמעותית.

אז ניסיתי את זה שוב,
ושוב.
ובכל פעם חוויתי שחרור והקלה אחרי הצונאמי הזה של הרגש.

והיום, הרגש כבר לא מאיים עלי.
להיפך. הוא חבר.

כשכבר לא מפחדים להרגיש, הרגש הופך להיות חבר

הוראות הפעלה – מה עושים כשמגיע גל ?

כאמור, בניגוד לאינסטינקט שאומר לנו – תמצאו כל דרך אפשרית להעלים את הכאב הזה – מאפשרים.

לאפשר? השתגעת? את כל הכאב הזה? אני לא אצליח ! זה יותר מדי !

ואני כאן להגיד לכם – זה אפשרי.

לאפשר את הגל אומר להניח בתקופה הזו לציפיות הגבוהות מעצמכם,
לאפשר לעצמכם טיפונת להסתגר, להתחבא מהעולם, בקטנה, כמה שאפשר.
זה אומר להרגיש. לבטא את הרגש.

לבכות. לכעוס.
לבכות שוב,
ואז לבכות עוד.
לבד, עם עצמכם.
אפשר באוטו, במקלחת, או כשאין אף אחד בבית.

כמה שאפשר, בהתחשב בהתחייבויות, פגישות ועבודה כמובן.
מוצאים את החלונות האלה של הזמן בהם זה מתאפשר, ופשוט מרגישים.

פשוט. זה הרי ממש לא פשוט.

הרגש, כשמאפשרים לו, נדמה לפעמים שמציף ואפשר אולי לטבוע.

אבל זו רק תחושה. כי רגש, כשמאפשרים לו להיות מובע, הוא עולה ועולה,
ואז הגל עובר.
ומה מגיע לאחר הגל הזה?
רגיעה,הקלה, שחרור.

עם השחרור הזה אפשר להמשיך.
עד הגל הבא.

ולאט לאט, ככל שהזמן עובר, הגלים נדמים פחות גבוהים.
כי הם פחות מאיימים, אנחנו כבר מכירים אותם, יודעים מה לעשות ואיך להתמודד.

כשהגל עובר, נוצרת הקלה ורגיעה מבורכת

כל מי שעוברת עליו תקופה גלית – אתם לא לבד.

אני מרגישה שהצונאמי הפרטי שלי מתחיל לעבור את השיא…הנה כבר אני רואה את החסקה בקצה הגל.

ובנתיים, ממשיכה לאפשר, ממשיכה להרגיש.
מרגישה גם אתכם !

משאירה אתכם עם שיר שעושה לי שמח , ומעורר בי את האופטימיות שאני זקוקה לה כדי להמשיך עם הגלים:

 

שלכם,

מירב טבקמן
אימון אישי וטיפול ריגשי

Facebook
Twitter
LinkedIn

בואו נהיה בקשר

הפרטיות שלך חשובה לי. מבטיחה לא לעשות במידע שום שימוש מלבד עדכונים מהבלוג.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *