ארכיון תגיות: אימון אישי

סיפורימפו

"רשף כשף קיש וקש, היום נשמע סיפור חדש !" זוכרים את המשפט הזה?
אם כן, גדלתם בשנות השמונים עם הטלוויזיה הלימודית של ערוץ 1…

1

 

 

 

 

כשהייתי ילדה ממש אהבתי לראות הבית של פיסטוק, וממש ממש אהבתי את הינשוף החביב שהיה מספר סיפורים. היה לו קול מרגיע כזה…והסיפורים שלו היו די מעניינים.

וגיליתי – הוא לא נעלם !

מסתבר, שיש מן סיפורימפו כזה לכל אחד מאיתנו, בראש שלנו, שמספר לנו סיפורים…
או במילים פחות עדינות – חופר !

כן, כן, אתם בטח מכירים את הקול הזה. אצל כל אחד הוא נשמע טיפה אחרת.

"למה היא לא התקשרה אלי כבר שבוע? היא כזו מגעילה / היא בטוח כועסת עלי / היא בטח חושבת שאני לא שווה…"
"למה פנו דווקא לקולגה שלי ולא אלי? הם בטח חושבים שאני לא מספיק טובה"
"למה דווקא לי זה קורה??? כל הדברים הכי מוזרים תמיד קורים רק לי"

וכהנה וכהנה סיפורים מסיפורים שונים.

ואנחנו, מאזינים נלהבים, לוקחים מאוד ברצינות את הסיפורים, חיים אותם כאילו הם המציאות. ולא תמיד שמים לב, שהם בעיקר בראש שלנו.
תחשבו על זה, זו אחלה דרך להשלים לעצמנו פערי מידע וחורים בעלילה. אנחנו הרי שונאים אי וודאות.
נו, אז מה הבעיה? כולה סיפורים !
אלא מה, כשנבדוק, נגלה שבמקרים רבים הסיפורים האלה בעיקר גורמים לנו להרגיש כעס או תסכול, פחד או קושי.

לסיפורים האלה אנחנו קוראים "פרשנויות". הם עוזרים לנו לפרש לעצמנו את החיים.

אז מה עושים כשיש יותר מדי סיפורים, ופרשנויות, שגורמים לנו לתחושה לא טובה ?
קודם כל שמים לב. כי אנחנו עושים את זה כבר די אוטומטית. וכשנשים לב,
נוכל לגלות שלרוב הסיפורים האלה בראש שלנו יש איזה חוט מקשר, משהו משותף,
קו עלילה שחוזר על עצמו.

אצלי למשל, כשבדקתי את הסיפורים האלה בראש שלי,
שמתי לב שהם מובילים אותי כמעט תמיד למקום של ביקורת עצמית. לא הייתי מספיק בסדר.

מתאמנת שלי, שמה לב שהסיפורים בראש שלה איכשהו תמיד מגיעים למקום שאומר
שהיא לא נחשבת, שמתעלמים ממנה.
אצל מתאמן אחר שלי הקו המנחה בסיפורים הוביל למקום של אני במילא לא אצליח
אז אין טעם לנסות.

כשאנחנו מגלים את הקו המשותף, יש בידינו את המפתח !

או אז, כשנעשה עבודה ריגשית ומנטלית על המקום הזה של לא מספיק טובה, במילא לא אצליח, אני לא נחשבת…נוכל להגיד לסיפורים האלה יפה שלום. נוכל לפתור ולרפא את המקומות האלה בתוכנו שמרגישים לא ראויים, לא טובים מספיק, לא מסוגלים.

ונוכל גם, לספר לעצמנו סיפורים אחרים…שמקדמים, ומעניקים תחושה טובה!

גם לכם יש סיפורים כאלה שמלווים אתכם? אשמח שתשתפו אותי ממש כאן בתגובות ↓

מירב טבקמן
מאמנת אישית, תטא הילינג, ייעוץ קריירה

 

למה בכלל ללכת לטיפול ?

כשהייתי צעירה יותר, הייתי בטוחה במליון אחוז שבאמת אין טעם.
שלאחרים זה עוזר וזה נפלא, 
אבל אני? 
אני עם מודעות, אני יכולה לעזור לעצמי יפה מאוד. אין לי צורך לבוא ולשפוך את כל צרותיי בפני מישהו או מישהי זרים. מה זה יתן בכלל..?
הרי אני יודעת לבד מה אני מרגישה, ומה אני צריכה כדי להתקדם. 

ובאמת, הצלחתי לא רע. עשיתי המון שינויים בעצמי, מתוך מודעות ותשומת לב למה שכבר לא עובד לי. שיניתי המון דברים בהתנהגות שלי, צורת החשיבה שלי, ביחס שלי לאנשים ולעולם. זה עבד נפלא.

עד שלא.

בשלה מסוים, הגעתי לתקופה בחיי שבה זה לא היה מספיק. המודעות שלי והידע שלי, לא הצליחו להיות מספיקים בכדי לעזור לי להרגיש טוב יותר.
שילוב של עבודה לא מוצלחת, פרידה מבן זוג, תחושת הישרדות כלכלית. הכל ביחד.
כבר לא הצלחתי לעזור לעצמי להרגיש טוב יותר בכוחות עצמי. הבנתי שאני צריכה עזרה.

אבל אז עלו הפחדים.

 ואולי אלך לאיש/אשת מקצוע לקבל עזרה והם ישפטו אותי על מה שאני מרגישה ?
אולי ישאלו אותי שאלות שלא אדע מה לענות עליהן?
אולי הם יגידו לי לעשות כל מיני דברים שארגיש שאני לא מסוגלת או לא מצליחה וזה רק יגביר את התחושה הרעה שלי ?

ונתתי לזה הרבה זמן לעצור אותי מלבקש עזרה.

עד שהרגשתי שאין לי ברירה. עד שהרגשתי ממש רע, הכי רע שהרגשתי עד אז. וכבר לא יכולתי לבד.

והלכתי וחיפשתי את אותו אדם שארגיש נוח להגיע אליו עם כל הפחדים שלי. הקשבתי להמלצות, שוחחתי בעצמי, הלכתי לפגישת נסיון…עשיתי את כל הצעדים שיעזרו לי להרגיש בטוחה במקום הזה.
ובאמת, הגעתי למישהי, שאיתה הרגשתי בטוחה.
שאצלה הרגשתי שאני יכולה להיות הכי חלשה שלי והיא לא תשפוט.
שאצלה אני יכולה לבכות והיא לא תרחם, לא תחשוב שאני קטנה ולא יכולה.
היא ראתה מעבר לבכי. ראתה את היכולות שלי. היתה לה הסבלנות, היא התאימה את עצמה לקצב שלי. למה שהיה נכון לי אז.

וזה עבד.

עבד בגדול.

עשיתי איתה תהליך כל כך משמעותי שבסופו, אחרי שנה, במכתב התודה שכתבתי לה אמרתי לה "תודה שעזרת לי להתבגר". כי כך הרגשתי.
היא לא היתה פסיכולוגית, אבל היא הבינה לנפש האדם. הבינה לנפשי.

מאז ועד היום אני לא מפסיקה ללכת לטיפולים. מסוגים שונים, אצל אנשים שונים. בכל פעם מה שמרגיש לי נכון ומדויק לי לאותה תקופה, ולאותו אדם שמרגיש לי שיכול לעזור לי.

אני מאוד מסתמכת על תחושת בטן. ולא מהססת להגיע לפגישה אחת ולהחליט אם מתאים לי להמשיך או לא.

וזה מה שאני מזמינה אתכם לעשות חברים.

תהיו בתשומת לב לעצמכם, לחיים שאתם רוצים לחיות.
האם אתם מצליחים להתגבר על הקשיים בכוחות עצמכם? חברים? משפחה?   נפלא !

אבל יש רבים וטובים (כולל אני כמובן) שמגיעים לנקודה מסויימת בה זה כבר לא מספיק.
ואתכם אני מזמינה לאזור את האומץ ולבקש עזרה.

כי מטפל הוא אדם זר, אבל הוא גם אובייקטיבי, הוא מצליח לראות אותנו בלי המחסומים הפנימיים שיש לכל אחד מאיתנו בתוכו. מתוך אותה אובייקטיביות המטפל מצליח להושיט לנו יד, ולעזור לנו למצוא את הפיתרון, את הדרך החוצה מתוך הקושי.
תפקיד המטפל הוא לעזור לנו למצוא את הפתרונות שנכונים לכל אחד מאיתנו, הוא לא נותן פתרונות אינסטנט, לפי מתכון קבוע לכולם, אלא פתרונות שמהווים מעין מתכון אישי.
והמתכון הזה מורכב משיחות, פתיחות , כנות, בכי, צחוק, ריפוי, תובנות.

זה תהליך. לפעמים התובנות מעלות תחושת שמחה, לפעמים תחושת מועקה.
אבל תמיד תמיד, הן מביאות להתקדמות. 

לי זה עבד.
ואתם ? מה אתם אומרים ?
שווה לאזור אומץ? בכדי ליצור שינוי ?

* שם
* טלפון
* דוא"ל
טקסט חופשי
  * - שדה חובה
 

צ'ארלי שין היה אצלי בקליניקה !!

צ'ארלי שין. תטא הילינג

תראו, בדר"כ כשאני כותבת סיפורים מהקליניקה אני ממש מקפידה לא לחשוף את פרטי המטופל/ת.

במקרה הזה, מאחר וכולם מכירים את צ'ארלי במילא,
ומאחר (וזו הסיבה האמיתית) שהסיפור לגמרי מומצא, לא היתה לי בעיה לחשוף את שמו.

אז הנה זה בא, איך אני חושבת שהיה נראה סשן שלי עם צ'ארלי שין, לו היה מגיע אלי לטיפול.

בואו נכיר טיפונת את המטופל:

למי שעוקב, השבוע היו כותרות רבת שנקשרו בשמו בעקבות חשיפתו את היותו נשא הנגיף HIV.
צ'ארלי הוא אחד השחקנים המפורסמים בהוליווד ויש האוהבים לכנותו "הילד הרע של הוליווד".
למה?
לא חסר…עליות, ירידות, בעיות סמים ואלכוהול, אלימות במשפחה, חתונות וגירושים למכביר ועוד ועוד.

הוא גבר בן 50, אב ל 5 ילדים וסב לנכדה אחת.
גדל במשפחה של 10 ילדים, ואבא שהיה בעצמו שחקן מפורסם.

בתחילת הפגישה שאלתי אותו: מה היית רוצה לשנות?

הוא ענה: את רואה איך החיים שלי נראים. לא מאוזנים בכלל. יש בזה משהו כיפי וחי אבל יש בזה גם הרבה קושי.
הייתי רוצה יותר איזון בחיים שלי.
בסופו של יום, אני מרגיש שאני לא באמת שולט על הדברים שקורים לי בחיים. שרוב הזמן אני עוטה על עצמי מסיכה כזו שהיא לא באמת אני. אבל אני כבר כל כך רגיל אליה, אין לי מושג איך להתנהג כמו האני האמיתי. אני לא בטוח שאני באמת יודע מי אני.

מתי הפעם האחרונה שאתה זוכר שהיית אתה?

כשהייתי ילד. הייתי ילד שובב, יצירתי. אבל זה לא היה קל.

למה?

כי היינו משפחה גדולה, ואני הייתי קצת היפר אקטיבי, לא ממש שמרתי על הכללים, הייתי גם רגיש מאוד. זה לא עובד טוב כשיש 10 ילדים בבית.

ואיך ההורים הגיבו?

הרבה עונשים, לא ממש קיבלתי תשומת לב, היה חסר לי דמות של מבוגר שאוכל ממש לדבר איתו, שיכיל את מה שעובר עלי.
גם תמיד היו לי בעיות מול אבא שלי,  שהיה צועק עלי הרבה, זה כשהוא היה בבית…רוב הזמן הוא בכלל לא היה נוכח.

ואיך הרגשת עם זה?

הרגשתי שאני לא בסדר כמו שאני.

זו לא תחושה קלה.

לא, ממש לא. אני זוכר שבבית הייתי מנסה להיעלם מהרדאר, ובחוץ עם החברים הייתי מוציא את כל האנרגיות. היום אני יודע שההורים כן אהבו אותי, שהם עשו מה שהם יכלו במסגרת המצב. אבל אז, הרגשתי שאני יוצא דופן, הילד הרע.

ואיך זה להיות "הילד הרע"?

יש לזה יתרונות…אפשר להתפרע, להוציא אגרסיות. אבל יש לזה מחיר. מחיר כבד.

ביקשתי שנבדוק בשריר (בדיקה שבאה מהקינסיולוגיה ועוזרת לנו לבדוק אמונות שיושבות בת המודע):
אני ראוי לאהבה – לא
יש לי תפקיד להיות הכבשה השחורה – כן
אתה מבין, אם מנהלת אותך אמונה שאינך ראוי לאהבה, ככה המציאות סביבך תסתדר. אם מנהלת אותך אמונה שאתה הכבשה השחורה, המציאות סביבך תסתדר בצורה כזו שאכן תהיה הכבשה השחורה.

אוקי, צ'ארלי אומר, אני מבין. אבל נמאס לי ! אני רוצה לשנות את זה. מיציתי…
מה עושים?

טוב ששאלת ! יש הרבה מה לעשות והמצב בהחלט ניתן לשינוי.
אנחנו נעבוד במהלך הפגישות שלנו על היכולת שלך לקבל את עצמך כמו שאתה, נעבוד על הביקורת שספגת בילדות והפכה לביקורת עצמית.
ניצור ריפוי לחווויות הילדות, ניצור שינוי באמונות כך שלא תצטרך להיות מחוייב לאמונות שאינן משרתות אותך.
נלמד אותך איך להנות מתשומת לב גם עבור מעשים ופעולות חיוביות, שמשרתות אותך.

נשמע לי מצוין, אמר צ'ארלי וחיוך הסתמן על פניו.

אז חברים, צ'ארלי אמנם לא היה אצלי באמת בקליניקה (וחבל)
אבל היו רבים וטובים שחווים דברים שתיארתי כאן, ולאחר תהליך הטיפול, הם היום במקום הרבה יותר טוב ומאוזן.
כל מצב ניתן לריפוי וניתן לשינוי. רק צריך לרצות מספיק.

אם אתם מכירים אנשים שנמאס להם מהמצב הקיים, שרוצים לשנות. תשלחו אותם אלי 🙂

מירב טבקמן
מטפלת בכירה בתטא הילינג בשילוב עם אימון אישי.

* שם
* טלפון
* דוא"ל
טקסט חופשי
  * - שדה חובה
 

את זה, או את זה?? 3 טכניקות קלות לפתור התלבטות מבלי להתיש את עצמנו בדרך

הרבה פעמים אנחנו מתלבטים בין שתי אופציות או יותר. והמחשבות רצות, מפה לשם, משם לפה. ושוב להתחלה.

למשל איזה מסלול קריירה לבחור.
או ההתלבטות בין שני בחורים, בין שתי הצעות עבודה, אפשרויות לנופש וכולי וכולי.

לפעמים תוך זמן קצר נורא ברור לנו במה לבחור, והתשובה מגיעה מהר.
אבל לפעמים, הבחירה נדמית מאוד קשה.
נוצר לנו לופ של מחשבות שבסופו של דבר חוזרות על עצמן, מתישות אותנו ולא ממש עוזרות לנו להגיע למסקנה סופית ולהחלטה.

עוד תוצר לוואי הוא שמרוב קושי, ההתלבטות עצמה נדמית יותר ויותר בעלת משמעות, אפילו גורלית. אנחנו שמים עליה משקל רב יותר ככל שזמן ההתלבטות מתארך.

ואז מה קורה? כמובן, עוד יותר קשה לקבל החלטה.

אז איך יוצאים מהלופ ??

שמחה ששאלתם 🙂

יש המון שיטות וכאן אציג בפניכם 3 טכניקות שהן קלות לביצוע ויכולות ממש לעזור:

1. טבלה

כן, ממש טבלה, עם טורים, כתובה על נייר או מסך מחשב. לא בראש ולא בעל פה.

כותבים עבור כל אופציה מה היתרונות בה ומה החסרונות. רצוי להיעזר במישהו וממש לעשות סיעור מוחות. להוריד הכל לכתב, או למקלדת.

ואז לעזוב את זה לכמה שעות או יום יומיים. לאחר שפסק הזמן עליו החלטתם הסתיים, תחזרו לטבלה ותקראו אותה. או יותר טוב, תבקשו ממישהו אחר להקריא לכם.

אתם תראו כמה דברים מתחילים להתבהר.

2. מה יקרה אם

קחו לכם כמה דקות של שקט ודמיינו. אם אבחר באופציה א' – איך זה ייראה במציאות, מה זה יעשה לחיים היומיומיים שלי, איך ארגיש עם זה עוד חודש? שנה? 3 שנים ?

ואז, אם אבחר באופציה ב' – אותן שאלות בדיוק.

מעניין מה תגלו 

3. דמיינו שההחלטה היא לא שלכם

ואם ההתלבטות הזו היתה שייכת לחבר ממש טוב שלכם? והוא היה שואל אתכם מה לדעתכם עליו לבחור, מה הייתם עונים לו?

התשובה לא תגיע מיד, אבל נסו ללכת כמה ימים עם הדמיון הזה בראש, עם החבר הזה ששואל אתכם במה לבחור מבין שתי האופציות העומדות בפניו ונסו לשכוח לרגע שמדובר בכם, ורק לחשוב באמת – מה הייתם מייעצים לו ?

לסיכום, שימוש בטכניקות יאפשר לכם לקבל החלטות בצורה הרבה יותר קלה ומהירה.

מעסיקה אתכם התלבטות ? צריכים לקבל החלטה ?

אני מזמינה אתכם להתנסות באחת מהטכניקות כבר עכשיו כדי לקבל החלטה מהירה יותר שמשרתת אתכם.

בהצלחה!

 

מה הקשר בין שדונים, תת מודע ויצירת שפע? המלצות על ספרים לקריאה

חברים יקרים ,20150328_165848

לכבוד החג הקרב ובא, ממש בצעדי ענק, החלטתי שהפעם הכי מתאים לי לשלוח לכם המלצות על 3 ספרים שאני בטוחה שיעשו לכם טוב בחיים. 

אלו ספרים מז'אנר ספרי המודעות ומה שאני אוהבת בהם זה שהם כתובים בשפה מאוד ברורה,
מכילים מסרים מאוד הגיוניים, כלים פשוטים ליישום לקראת איכות חיים טובה יותר
ובסופו של דבר, עוזרים לנו להיזכר במה שחשוב .

אז הנה זה בא :

הספר הראשון עליו אני רוצה להמליץ נקרא "כוחו של הת מודע, ד"ר ג'וזף מרפי ".
קיבלתי אותו לפני כשנה מחברה מאוד מאוד טובה ומאז אני קוראת בו אחת לכמה זמן.
למה? כי אני כבר יודעת כמה כח יש לתת המודע שלנו,
והספר עוזר לי להיזכר עד כמה זה פשוט להשתמש בכל הזה, עד כמה הוא נגיש לי .
ממליצה לכל מי שרוצה להתיידד קצת יותר עם תת המודע שלו
וללמוד טכניקות ממש פשוטות שיעזרו לו לקבל את מה שהוא רוצה ושואף .

את הספר השני רכשתי לפני 6-7 שנים. אני קוראת בו לעיתים כל כך קרובות שהדפים שלו כבר טיפונת מתפרקים. הוא עשה עבורי שינוי מאוד גדול בתפיסת השפע שלי ואני מלאת הודיה למי שהמליצה לי עליו.
הספר נקרא "יצירת כסף – מפתחות לשפע, סאנאיה רומן ודוואין פקר ".
הספר הזה מדבר בשפה טיפונת יותר רוחנית (אז מי שממש לא מתחבר, זה לא הספר בשבילו),
ויחד עם זאת, נשאר ברמה יחסית פשוטה וברורה. המון הגיון, תרגילים פשוטים ליישום ודרכים מאוד ברורות על איך לצאת מתודעת הישרדות, איך ליצור את השפע שאנחנו רוצים עבור עצמנו .

והספר השלישי, הוא ספר ממש חמוד וקל לקריאה. הוא נקרא "לאלף את השדון, ריצ'רד ד.קרסון".
למה הכוונה במילה שדון? אני בטוחה שכולנו מכירים את הקולות האלו בראש שלנו.
אלו שבדר"כ אומרים לנו דברים כמו 'בשביל מה אתה צריך את זה, במילא זה לא יצליח,
כבר ניסית בעבר וזה לא הלך, תמיד את נכשלת' וכולי וכולי.
קולות שאוהבים להגיד ולקבוע עבורנו מי אנחנו ולהחליט עבורנו מה איננו מסוגלים לעשות.
לקולות האלה אוהבים לקרוא בשפה של אימון אישי – שדונים.
הספר הזה מלמד בצורה די משעשעת שיטה להתמודד איתם
וממש לאלף אותם כך שנוכל להנות יותר מהחיים .

 זהו. מקווה שתקראו לפחות את אחד מהספרים האלה, ואולי את כולם 🙂

מאחלת לכם המון טוב, בריאות, אושר, סיפוק והגשמה
והכי חשוב, כהרגלי בקודש – תזכרו להיות נחמדים לעצמכם!

חג שמח20150328_165901jt
שלכם,

מירב

תרגיל מצויין להתמודדות עם כעס / פחד / תסכול ודומיהם

כמה פעמים מצאתם את עצמכם מרגישים מתח, לחץ, פחד, תסכול…
וניסיתם בכל צורה ודרך לסלק אותם, להפיג אותם ?
נכון, יש המון שיטות מצויינות לעשות את זה.

ועדיין, לפעמים, הדבר הכי טוב שנוכל לעשות זה פשוט לאפשר לעצמנו להרגיש את הרגש.
כן, גם אם זה עצב, פחד, מתח…
יחד עם זאת, שימו לב, המוח שלנו עובד עם מילים. גם כשאנחנו מרגישים, אנחנו רגילים ללוות את הרגשות האלו עם מילים, מחשבות, ואלו הופכות לפעמים לסרט שרץ לנו בראש ומעצים את הרגש.

נגיד אם קבעתם עם מישהו קרוב לכם והוא מאחר וגם לא עונה לטלפון.
באיזשהו שלב עולה רגש הפחד, או הכעס (תלוי מי האדם וכמה פעמים הוא אחר..).
ואז מתחילים לרוץ לנו סרטים בראש: "תמיד היא מאחרת, אי אפשר ככה!"
או לחילופין: " אני מקווה שהוא לא מוטל שם בצד הכביש זועק לעזרה"…
מכירים?

כי כשחושבים על זה, מה שהופך את הרגש ל"דרמטי" זה המחשבות שמתלוות אליו.
הדיבור הפנימי הזה שנוצר לנו בראש כשאנחנו מרגישים, התסריטים שאנחנו מתחילים להריץ על מה יהיה, או על מה עוד לא קרה לנו בחיים, או על מה יכול היה לקרות ועכשיו בטוח לא יהיה…
כולנו נהיים שפילברג לפתע פתאום.

אז אני מציעה לכם פה תרגיל !
כשעולה רגש כזה, קחו לעצמכם כמה דקות, נטרלו את המחשבות ורק תא]שרו לעצמכם לחוות את הרגש: בידקו איפה הוא בגוף, אם יש לו צבע, צורה… רק הרשו לו להיות שם בגוף.
ממש לעצום עיניים, לדמיין איפה הרגש נמצא ולהגיד לו: אני מרשה לך להיות.
לאפשר לעצמכם כמה דקות של רגש נטו.
כל מחשבה שעולה, ממש להגיד לה בראש – לא עכשיו.
לכווץ שרירים אם הרגש מכווץ אותם, לתת לדמעות לרדת אם יש דמעות שרוצות לצאת החוצה,
רק לתת לזה להיות. בלי שיפוט ובלי ביקורת.

תתכוננו להפתעה… כי לרוב, אחרי כמה דקות, הרגש נרגע, מתמתן, אפילו נעלם. נשארת עייפות הרבה פעמים, לא להיבהל. זה ימה שקורה אחרי שאנחנו מאפשרים לעצמו לפרוק את הרגש החוצה.

זה כמו אותו ילד שאמא שלו מדברת בטלפון והוא כל הזמן מושך לה במכנסיים ומנדנד: "אמא, אמא, אמא…"כשהיא מסיימת לדבר ומתפנה אליו, בדר"כ עצם הפניה אליו מרגיעה אותו והוא שוכח מה הוא בכלל רצה שהיה כל כך דחוף.

מוכנים לנסות ?

אני כאן לשאלות והבהרות 🙂

האם באמת יש כזה דבר "רגשות שליליים" ?

זה מתחיל כשאנחנו ממש קטנים…

"די, אל תבכי…כשאת בוכה את לא יפה…"
"די חמוד, זה לא יפה לכעוס…"
מצלצל מוכר?

משום מה, ככל שהתיאוריה של חשיבה חיובית הלכה ותפסה תאוצה, ככה הרגשות שנחשבים "לא טובים", כמו כעס, פחד, עצב, הלכו ואיבדו רייטינג.

אתם עצובים? כועסים? לא, לא, לא ! זה נוגד את החשיבה החיובית ! אתם עוד עלולים לזמן את זה לחיים שלכם…חבל, עדיף לשמוח ולעלוז, להיות אופטימיים, כל הזמן.

באמת?

אז זהו, שלדעתי ממש לא !

תראו, אני כבר לא מעט שנים מאמנת ומטפלת באנשים ומנסיוני האישי והמקצועי למדתי: כל מנעד הרגשות שלנו, כולו, הוא נהדר ונפלא !!

כי רגש הוא רגש. והוא לגיטימי באשר הוא. שמחה, אהבה, עצב, פחד…כולם כולם הם חלק ממנעד של רגשות שאנחנו יכולים להרגיש. וכדאי שנאפשר לעצמנו להרגיש אותם.

העניין בעיני הוא אחר, החוכמה היא לדעת להתנהל ולנהל את הרגשות שלנו.

איך עושים את זה? טוב ששאלתם ! זה נורא פשוט 🙂

קודם כל, מבינים ומקבלים את העובדה שהרגש עצמו הוא טוב ואין איתו בעיה.
גם אם הוא רגש של פחד או עצב.

כשאנחנו מרגישים, יש את החלק של הרגש שמתבטא בגוף: כיווץ שרירים מסויים, דמעות, פרפרים בבטן וכולי וכולי, ויש את החלק של הרגש שמתבטא במילים, מחשבות, סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

למשל אם אני מרגישה פחד מבחינה כלכלית אז אני ארגיש את שני החלקים: אני ארגיש שהשכמות שלי מתכווצות ונתפסות, אני ארגיש את הדמעות מגיעות ממש בקלות, אני ארגיש את הבטן שלי מתכווצת…
ממש במקביל, הראש שלי לא יפסיק לעבוד: "אוקי, אז מה יהיה, אם זה ימשיך ככה אני אפול כלכלית, נו, מתי הלקוחות מגיעים כבר, מה עוד אני יכולה לעשות ולא עשיתי, איך יכול להיות שזה קורה אחרי ששיווקתי והייתי ממש בסדר, אם זה ממשיך ככה אני מוצאת את עצמי ברחוב ! "
בקיצור, כולנו הופכים להיות שפילברג ובונים לעצמנו בראש סרטי אימה כאילו אין מחר.

עד כאן, ברור הענין של שני החלקים? יפה !

אז קבלו את הטיפ שלי לניהול חכם של הרגש:
אפשרו לעצמכם את החלק הפיזי, והימנעו מהחלק המחשבתי.

למה? כי אז הרגש מקבל ביטוי, מוצא, פורקן (וזו דרך נפלאה להימנע מאולקוס שנגרם מהדחקה של רגשות), אבל (!) אנחנו לא נכנסים לסרטים מיותרים שהם מדומיינים לחלוטין בראשינו.

זהו.
אמרתי לכם שפשוט…

אבל רגע, הרי המוח שלנו הרי לא באמת מפסיק לעבוד על פי פקודה…נכון?
הוא ממשיך לדבר ולקשקש נון סטופ.
אז הנה פיתרון: בחרו לכם משפט אחד ושננו אותו תוך כדי שאתם מאפשרים לגוף להתבטא.
אני אוהבת את המשפט שאומר: "אני מסכימה להרגיש ___".
אני מסכימה להרגיש פחד, אני מסכימה להרגיש עצב, אני מסכימה להרגיש כעס…
שננו את המשפט ותאפשרו לשרירים להתכווץ, לדמעות לרדת, לנשימה להיות שטוחה יותר…מה שהגוף רוצה לבטא באותו רגע.

נסו את זה, פעם, פעמיים, כמה שצריך, ותראו מה קורה. זה מצריך רק כמה דקות שלכם עם עצמכם, ונכונות.

 אני כאן בכל מקרה אם עולות לכם שאלות, קשיים או תרצו לשתף מה זה עשה לכם. אשמח מאוד !

ב ה צ ל ח ה !!

על חורף, טישו, וטיפולי מודעות – מנסיוני האישי

לא ייאמן שפעם, החורף היה עבורי תקופה של התקררויות, חום, כאבי גרון, מלא טישו,
והכל מתובל בחשש – איזה תגובה אני אשמע הפעם כשישאלו אותי לשלומי ואגיד שקצת לא מרגישה טוב…
תגובות כמו: מה? שוב פעם? מה יהיה?
אפשר לחשוב שביקשתי את זה…

ומה לא עשיתי? הלכתי לרופאים, לקחתי מלא ויטמין C, נתתי לגוף לנוח…כלום לא עזר.

והרופא? הוא רק אמר לי שזו המערכת החיסונית שלי ועם זה אני צריכה לחיות.
זה כבר עצבן אותי.
אמרתי לו (בלב) ש@#$% אני חיה עם זה !!
והלכתי לנסות משהו חדש.
לא יותר מדי האמנתי, אבל הרגשתי שאין לי ברירה.
והגעתי למטפלת הילינג מדהימה. שעד היום אני חבה לה המון !
ונחשו מה קרה ?
תוך טיפול אחד הבראתי לתמיד !!!
סתםםםםםםם
מה פתאום?
זה היה תהליך.
עם עליות, וירידות, והרבה מודעות ועבודה קשה.
אבל אז, אחרי שלושה חודשים, באמת הבראתי לתמיד
מאז אני בקושי חולה בחורף. מקסימום פעם אחת ייצוגית כזו…
ועוד דבר
מאז אני הולכת לטיפולי מודעות. המון. גם על כאבים ריגשיים, וגם על כאבים פיזיים.
כן, כן, הפכתי למאמינה. ומיישמת.
וזה עבד. ועובד
אפילו הפכתי למאמנת ומטפלת באחרים. בחיי.
זו היתה ההתחלה
נעים להיזכר בה היום מתוך המקום הבריא והמחוזק
חורף נעים ובריא לכולם !!

סיפור על פרופורציות

אישה כבת 42 הגיעה לכומר לוידוי ואמרה לו: "אדוני הכומר, הבית שלי מתפרק,
הוא ישן ובלוי ולי ולבעלי אין כסף להחליף אותו, הילדים שלנו מתרוצצים כל היום בחוץ ולא מקדישים
מספיק זמן לשיעורי הבית שלהם. הרכב שלנו התקלקל ובעלי הביא לי ליום ההולדת כרטיס ברכה וספר…
כל כך לא רומנטי… הכל פשוט כל כך רע… אני לא יודעת מה לעשות…"

הכומר יצא מתא הוידויים וסימן לאישה להתקרב אליו, הוציא נייר קטן וסימן עליו נקודה שחורה במרכזו,
"מה את רואה כאן?" – שאל.
"אני רואה נקודה שחורה" – אמרה האישה.
"מה עוד?" – שאל הכומר.
"כלום". ענתה.
"שכחת דבר חשוב", אמר הכומר, "את רואה גם את הנייר?"
האישה חייכה.
היא נזכרה שאומנם הבית שלה ישן אבל יש לה בית, היא חשבה על הילדים שמתרוצצים בחוץ כי הם בריאים ומלאי אנרגיה…

הרכב התקלקל, אבל יש לה רכב שלא כמו לכולם, היא חייכה כשחשבה שבעלה אולי לא בחר את המתנה האידיאלית אבל אכן חשב עליה…
והיא בעצם יודעת שהוא מאד אוהב אותה, היא הבינה שלפעמים אנחנו מתמקדים בנקודה השחורה
ולא רואים את הנייר עצמו…
לקוח מתוך האתר http://www.insight4u.co.il

אז קורה לנו שלפעמים אנחנו רואים רק את הנקודה השחורה.
ולפעמים מוצאים את עצמנו מתמקדים במה שאין.
בואו נתפוס את עצמנו בדיוק אז, כשאנחנו מתמקדים "בנקודה השחורה", נעצור לרגע וננסה לראות את "הנייר".

כל דבר שנתמקד בו – יגדל.

לכן כדאי לנו להתמקד בדברים שעושים לנו טוב!

הפחד מהלא נודע – סיפור עם מסקנה

במדינה במלחמה היה מלך.
הוא נהג להפחיד את השבויים שלו: הוא לא הרג…
הוא לקח אותם לחדר שהיו בו קבוצה של קשתים מצד אחד ודלת ענקית מברזל בצד
השני.
על הדלת ראו דמויות של שלדים מכוסים בדם…
בחדר הזה ביקש מהם לעמוד בעיגול ואמר להם: "אתם יכולים לבחור למות מחץ הקשתים
או לעבור את הדלת… מאחורי הדלת הזו אחכה לכם…"
כולם בחרו במוות בידי הקשתים.
בסוף המלחמה, חייל אחד ששרת את המלך זמן רב פנה אל המלך ואמר "אדוני, אני יכול לשאול
אותך שאלה?"  "אדוני, מה יש מאחורי הדלת?"
המלך ענה לו: "לך והסתכל בעצמך!"
החייל פתח בחרדה את הדלת, וברגע שעשה זאת קרני שמש נכנסו לתוך החדר…
ולבסוף, מופתע גילה ש… הדלת שנפתחה הובילה אל החופש…
החייל המופתע, הסתכל אל המלך שאמר לו: "אני נתתי להם את ההזדמנות לבחור,
אך מתוך חרדה הם העדיפו למות, מאשר להסתכן ולפתוח את הדלת!"
(הסיפור לקוח מתוך האתר http://www.insight4u.co.il)

 מכירים את הפחד הזה ? זה שמונע מאיתנו אפילו לנסות?

 כמה פעמים נשארנו במציאות שלא עושה לנו טוב, רק כי החשש מהלא מודע גבר עלינו ?

 אפשר לעבוד עם הפחדים האלו ולעבור דרכם הלאה, לשאיפות ולמציאות שאנחנו באמת רוצים !

ביחד נוכל להתבונן לפחדים בעיניים, נוכל להביט באומץ על הפחד מכישלון כמו גם על הפחד מהצלחה

והכי חשוב – נוכל לגרום לפחדים להיות כל כך קטנים, שהם לא יעצרו אתכם יותר מלהתקדם !

דברו איתי, אני כאן בשבילכם.

אימון אישי