דיברתי היום עם מתאמן שלי על אחד הדברים שממש מתסכלים אותו.

במיוחד בתקופה האחרונה בה הוא מנסה להחליט על כיוון חדש בתחום הקריירה.

הוא תמיד ידע שהוא קופץ מהר מנושא לנושא.
זה מקור להרבה שיפוטיות וביקורת עצמו אצלו.

חברים שלו תמיד היו צוחקים עליו כשהתחיל ללמוד משהו ושואלים מתי הוא ממצה ועובר לדבר הבא.
כילד הוא הלך להמון חוגים ועד היום יש לו הרבה תחומי ענין. הוא מתעניין וחוקר עליהם אבל גם ממצה אותם יחסית מהר.

ההורים שלו ניסו להחדיר בו מסרים של "תהיה יותר רציני, תתמיד, זה חוסר בגרות לעבור מדבר לדבר, זה מראה על חוסר יציבות".
אפשר להבין אותם. הם בסה"כ רצו ורוצים שיהיה לו טוב. הוא הרי בחור חכם ומקסים.

לאורך השנים הוא השקיע המון אנרגיה בלנסות ולשנות את הפן הזה בו אך ללא הצלחה מרובה.

מה הוא יעשה עם התסכול הזה?
עם הקפיצות האלה שהוא לא שולט עליהן ?

אז סיפרתי לו שיש סקאלה (טווח) שהרבה אנשים לא מודעים לקיומה והיא מאוד מהותית לשיחה שלנו.

בקצה האחד של הסקאלה הזו נמצאים אותם אנשים שהנטייה הטבעית שלהם היא להתמקד בנושא או תחום ספציפיים ולהיכנס ממש לעומק של אותו נושא או תחום.

בקצה השני, יש את האנשים שהנטייה שלהם היא לעבוד מדבר לדבר וכך יוצא שהם יודעים יחסית קצת, אבל על הרבה נושאים.

אני קוראת לקצוות של הסקאלה הזו – מעמיקים לעומת מערכתיים.

ואין צד טוב וצד רע בסקאלה הזו. היא קיימת ברמה עובדתית טהורה.

זה קשור למבנה האישיות שלנו.

 

האנשים שנמצאים בחצי המעמיק של הסקאלה יהיו אלה שכשהם קוראים ספר הם ממש שוקעים בו לכמה שעות טובות.
הם אלה שיתחילו ללמוד שפה או לנגן על כלי נגינה ויתמידו בכך כמה שנים טובות.
יתאים להם לעסוק בתחומי מחקר, להתמחות בתחום ספציפי כלשהו כמו למשל עורכי דין לדיני משפחה, מרצים לתחום מסוים או רופאים שמתמקדים באיבר גוף ספציפי (למשל אורטופד מומחה לכף הרגל).

האנשים שנמצאים בחצי המערכתי של הסקאלה יהיו אלה שיעברו יחסית מהר מתחום ענין אחד לשני, אלה שילכו לכמה וכמה חוגים בתור ילדים,
יתחילו ללמוד שפה ואחרי חודשיים ימצו ויעברו ללמוד ג'יו ג'יטסו.
הם יצליחו להתרכז בספר אחד במשך משהו כמו שעה ויהיו להם 4 ספרים ליד המיטה.
אלו האנשים שיתאים להם להיות במקצועות כמו ניהול פרוייקטים, הנדסת מערכת, רפואת משפחה, מכירות וכל מקצוע שיש בו דינמיות וגיוון.

כשסיימנו את הפגישה הוא אמר שהוא יוצא עם תובנות מאוד חשובות והראשונה שבהן –
שזה בסדר גמור שהוא אחד כזה שקופץ מנושא לנושא.
הוא הבין שזה לא רע או טוב. זו עובדה.
הוא יכול להילחם בה אבל זה יהיה בזבוז של אנרגיה וחבל.
עכשיו כשהוא יודע את זה, נוצר לו ממש שקט פנימי.
הוא מרגיש יותר שלם עם עצמו וזה מפנה לו המון אנרגיה לעסוק במה שהוא אוהב וטוב בו.
הוא יוכל לעשות בחירות בחיים שיהיו יותר נכונות עבורו.

אני למשל, נמצאת איפשהו באמצע הסקאלה אבל יותר קרוב לצד המערכתי.
 לא יתאים לי להיות חוקרת כי אני צריכה איזשהו גיוון, אבל אני כן יכולה להתרכז שעות בספר אחד.
אני מתעניינת במגוון של נושאים אבל כשאני בוחנת את זה רובם שייכים לאותו תחום.
לכן המקצוע שבחרתי בו ממש מתאים לי. יש בו גם העמקה וגם גיוון.

ואני מדגישה שוב, לא משנה איפה אתם ממוקמים על הסקאלה הזו, זה לא טוב ולא רע.
זו עובדה. It is what it is.

אז איפה אתם ממקמים את עצמכם על הסקאלה ?

יותר מעמיקים או יותר מערכתיים ?

ספרו לי בתגובות 🙂

 

שלכם, 

מירב

השארת תגובה