לפני כמה חודשים הגיע אלי לתהליך אימון רגשי בחור חביב באזור גילאי ה 30 שלו. בואו נקרא לו משה.
משה הגיע אלי כי הוא מרגיש שהוא עצלן מדי והוא לא אוהב לראות את עצמו ככה.
זה פוגש אותו בעיקר בכל הקשור ללקיחת אחריות בבית.
כמו להשקיע בלשחק עם הילדים שלו,
לקחת אותם, להחזיר,
מקלחות,
כל המטלות כהורה.
הוא מרגיש שאין לו כח, הוא מנסה תמיד להתחמק, עושה את המינימום כדי לצאת לידי חובה.
כמובן שזה גם יוצר הרבה מריבות וחיכוכים מול אשתו.

מה הכי מתסכל אותו ?

שהוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות, אבל לא מצליח ליישם.
מכירים את זה? כמו שאנחנו יודעים בדיוק איך לעשות דיאטה או שצריך לעשות ספורט.
הידיעה ממש לא מספיקה לפעמים.

אלי הוא הגיע כדי שאעזור לו למצוא את המקור לבעיה ובעיקר, למצוא מה הדרך לשנות את ההתנהגות הזו שלו.

אז שוחחנו. בעיקר על הבית בו גדל ואיך היה כילד.

המקור לבעיה מתגלה

הסיפור שעלה מתוך דבריו הוא שמשה הוא האח הצעיר מבין שלושה.
יש הפרש של כ 5-6 שנים בינו לבין האחים הגדולים. אצלו בבית זה אמר שהוא היה הקטן. ה"מפונק".
ההורים מאוד שמרו עליו, עטפו אותו, החליטו בשבילו.
הוא קיבל המון תשומת לב. וזה היה התפקיד שלו בבית. "הילד הקטן, המפונק".

שיקפתי לו שבעצם, הוא בתפקיד "המפונק" עד עצם היום הזה.
התפקיד הזה שקיבל על עצמו כילד, הוא זה שהופך אותו לפסיבי, לאדם שמחכה שיעשו עבורו, יחליטו עבורו.
לכן האוטומט שלו זה ממש להתרעם כשהוא מרגיש שמוטלות עליו יותר מדי משימות או אחריות.
וזה בדיוק זה. אוטומט. הרגל. הוא אפילו לא שם לב שזה ככה מילדות.

בשלב הבא בדקנו  –

מה היתרונות בלהיות "המפונק" ?

עושים עבורי,
אני מקבל המון אהבה ותשומת לב,
מרגיש שדואגים לי,
אני יכול לנוח בתוך זה.
האחריות אצל האחרים.
אם האחריות אצלם, גם האשמה עליהם אם משהו משתבש.

מה החסרונות ??

זה כבר לא באמת נעים לו שעושים בשבילו. זה יוצר מריבות וחיכוכים.
השליטה לא בידיים שלו.
ותשומת הלב ? היא יותר שלילית מחיובית.
זה משאיר אותו ילד.
הוא לא יכול להנות מהיתרונות של להיות בוגר.

כשבחנו לעומק את היתרונות מול החסרונות הוא הגיע למסקנה – 
הוא מעוניין לשחרר את התפקיד הזה שלקח על עצמו בעבר כי הוא כבר לא מתאים למידותיו ולחייו היום.

מעולה !!
עכשיו אנחנו יכולים לעשות עבודה רגשית עם הילד שהוא היה כדי לאפשר לו להרגיש אהוב ועטוף גם כשהוא האחראי.

בתהליך אימון רגשי אנחנו נעשה עבודה של דמיון מודרך מול הילד שהוא היה ודרך הדמיון נעניק לו חוויה מתקנת, אחרת, מעצימה. זה כלי עוצמתי שמאפשר את השינוי במציאות הנוכחית.

עכשיו הדרך לשינוי ברורה ואפשרית !

איך זה אצלכם ? מכירים עוד כאלו תפקידים שהולכים איתנו מהילדות ?
אשמח מאוד אם תשתפו אותי.

שלכם,
מירב