ארכיון תגיות: אמונות מגבילות

סיפורימפו

"רשף כשף קיש וקש, היום נשמע סיפור חדש !" זוכרים את המשפט הזה?
אם כן, גדלתם בשנות השמונים עם הטלוויזיה הלימודית של ערוץ 1…

1

 

 

 

 

כשהייתי ילדה ממש אהבתי לראות הבית של פיסטוק, וממש ממש אהבתי את הינשוף החביב שהיה מספר סיפורים. היה לו קול מרגיע כזה…והסיפורים שלו היו די מעניינים.

וגיליתי – הוא לא נעלם !

מסתבר, שיש מן סיפורימפו כזה לכל אחד מאיתנו, בראש שלנו, שמספר לנו סיפורים…
או במילים פחות עדינות – חופר !

כן, כן, אתם בטח מכירים את הקול הזה. אצל כל אחד הוא נשמע טיפה אחרת.

"למה היא לא התקשרה אלי כבר שבוע? היא כזו מגעילה / היא בטוח כועסת עלי / היא בטח חושבת שאני לא שווה…"
"למה פנו דווקא לקולגה שלי ולא אלי? הם בטח חושבים שאני לא מספיק טובה"
"למה דווקא לי זה קורה??? כל הדברים הכי מוזרים תמיד קורים רק לי"

וכהנה וכהנה סיפורים מסיפורים שונים.

ואנחנו, מאזינים נלהבים, לוקחים מאוד ברצינות את הסיפורים, חיים אותם כאילו הם המציאות. ולא תמיד שמים לב, שהם בעיקר בראש שלנו.
תחשבו על זה, זו אחלה דרך להשלים לעצמנו פערי מידע וחורים בעלילה. אנחנו הרי שונאים אי וודאות.
נו, אז מה הבעיה? כולה סיפורים !
אלא מה, כשנבדוק, נגלה שבמקרים רבים הסיפורים האלה בעיקר גורמים לנו להרגיש כעס או תסכול, פחד או קושי.

לסיפורים האלה אנחנו קוראים "פרשנויות". הם עוזרים לנו לפרש לעצמנו את החיים.

אז מה עושים כשיש יותר מדי סיפורים, ופרשנויות, שגורמים לנו לתחושה לא טובה ?
קודם כל שמים לב. כי אנחנו עושים את זה כבר די אוטומטית. וכשנשים לב,
נוכל לגלות שלרוב הסיפורים האלה בראש שלנו יש איזה חוט מקשר, משהו משותף,
קו עלילה שחוזר על עצמו.

אצלי למשל, כשבדקתי את הסיפורים האלה בראש שלי,
שמתי לב שהם מובילים אותי כמעט תמיד למקום של ביקורת עצמית. לא הייתי מספיק בסדר.

מתאמנת שלי, שמה לב שהסיפורים בראש שלה איכשהו תמיד מגיעים למקום שאומר
שהיא לא נחשבת, שמתעלמים ממנה.
אצל מתאמן אחר שלי הקו המנחה בסיפורים הוביל למקום של אני במילא לא אצליח
אז אין טעם לנסות.

כשאנחנו מגלים את הקו המשותף, יש בידינו את המפתח !

או אז, כשנעשה עבודה ריגשית ומנטלית על המקום הזה של לא מספיק טובה, במילא לא אצליח, אני לא נחשבת…נוכל להגיד לסיפורים האלה יפה שלום. נוכל לפתור ולרפא את המקומות האלה בתוכנו שמרגישים לא ראויים, לא טובים מספיק, לא מסוגלים.

ונוכל גם, לספר לעצמנו סיפורים אחרים…שמקדמים, ומעניקים תחושה טובה!

גם לכם יש סיפורים כאלה שמלווים אתכם? אשמח שתשתפו אותי ממש כאן בתגובות ↓

מירב טבקמן
מאמנת אישית, תטא הילינג, ייעוץ קריירה

 

צ'ארלי שין היה אצלי בקליניקה !!

צ'ארלי שין. תטא הילינג

תראו, בדר"כ כשאני כותבת סיפורים מהקליניקה אני ממש מקפידה לא לחשוף את פרטי המטופל/ת.

במקרה הזה, מאחר וכולם מכירים את צ'ארלי במילא,
ומאחר (וזו הסיבה האמיתית) שהסיפור לגמרי מומצא, לא היתה לי בעיה לחשוף את שמו.

אז הנה זה בא, איך אני חושבת שהיה נראה סשן שלי עם צ'ארלי שין, לו היה מגיע אלי לטיפול.

בואו נכיר טיפונת את המטופל:

למי שעוקב, השבוע היו כותרות רבת שנקשרו בשמו בעקבות חשיפתו את היותו נשא הנגיף HIV.
צ'ארלי הוא אחד השחקנים המפורסמים בהוליווד ויש האוהבים לכנותו "הילד הרע של הוליווד".
למה?
לא חסר…עליות, ירידות, בעיות סמים ואלכוהול, אלימות במשפחה, חתונות וגירושים למכביר ועוד ועוד.

הוא גבר בן 50, אב ל 5 ילדים וסב לנכדה אחת.
גדל במשפחה של 10 ילדים, ואבא שהיה בעצמו שחקן מפורסם.

בתחילת הפגישה שאלתי אותו: מה היית רוצה לשנות?

הוא ענה: את רואה איך החיים שלי נראים. לא מאוזנים בכלל. יש בזה משהו כיפי וחי אבל יש בזה גם הרבה קושי.
הייתי רוצה יותר איזון בחיים שלי.
בסופו של יום, אני מרגיש שאני לא באמת שולט על הדברים שקורים לי בחיים. שרוב הזמן אני עוטה על עצמי מסיכה כזו שהיא לא באמת אני. אבל אני כבר כל כך רגיל אליה, אין לי מושג איך להתנהג כמו האני האמיתי. אני לא בטוח שאני באמת יודע מי אני.

מתי הפעם האחרונה שאתה זוכר שהיית אתה?

כשהייתי ילד. הייתי ילד שובב, יצירתי. אבל זה לא היה קל.

למה?

כי היינו משפחה גדולה, ואני הייתי קצת היפר אקטיבי, לא ממש שמרתי על הכללים, הייתי גם רגיש מאוד. זה לא עובד טוב כשיש 10 ילדים בבית.

ואיך ההורים הגיבו?

הרבה עונשים, לא ממש קיבלתי תשומת לב, היה חסר לי דמות של מבוגר שאוכל ממש לדבר איתו, שיכיל את מה שעובר עלי.
גם תמיד היו לי בעיות מול אבא שלי,  שהיה צועק עלי הרבה, זה כשהוא היה בבית…רוב הזמן הוא בכלל לא היה נוכח.

ואיך הרגשת עם זה?

הרגשתי שאני לא בסדר כמו שאני.

זו לא תחושה קלה.

לא, ממש לא. אני זוכר שבבית הייתי מנסה להיעלם מהרדאר, ובחוץ עם החברים הייתי מוציא את כל האנרגיות. היום אני יודע שההורים כן אהבו אותי, שהם עשו מה שהם יכלו במסגרת המצב. אבל אז, הרגשתי שאני יוצא דופן, הילד הרע.

ואיך זה להיות "הילד הרע"?

יש לזה יתרונות…אפשר להתפרע, להוציא אגרסיות. אבל יש לזה מחיר. מחיר כבד.

ביקשתי שנבדוק בשריר (בדיקה שבאה מהקינסיולוגיה ועוזרת לנו לבדוק אמונות שיושבות בת המודע):
אני ראוי לאהבה – לא
יש לי תפקיד להיות הכבשה השחורה – כן
אתה מבין, אם מנהלת אותך אמונה שאינך ראוי לאהבה, ככה המציאות סביבך תסתדר. אם מנהלת אותך אמונה שאתה הכבשה השחורה, המציאות סביבך תסתדר בצורה כזו שאכן תהיה הכבשה השחורה.

אוקי, צ'ארלי אומר, אני מבין. אבל נמאס לי ! אני רוצה לשנות את זה. מיציתי…
מה עושים?

טוב ששאלת ! יש הרבה מה לעשות והמצב בהחלט ניתן לשינוי.
אנחנו נעבוד במהלך הפגישות שלנו על היכולת שלך לקבל את עצמך כמו שאתה, נעבוד על הביקורת שספגת בילדות והפכה לביקורת עצמית.
ניצור ריפוי לחווויות הילדות, ניצור שינוי באמונות כך שלא תצטרך להיות מחוייב לאמונות שאינן משרתות אותך.
נלמד אותך איך להנות מתשומת לב גם עבור מעשים ופעולות חיוביות, שמשרתות אותך.

נשמע לי מצוין, אמר צ'ארלי וחיוך הסתמן על פניו.

אז חברים, צ'ארלי אמנם לא היה אצלי באמת בקליניקה (וחבל)
אבל היו רבים וטובים שחווים דברים שתיארתי כאן, ולאחר תהליך הטיפול, הם היום במקום הרבה יותר טוב ומאוזן.
כל מצב ניתן לריפוי וניתן לשינוי. רק צריך לרצות מספיק.

אם אתם מכירים אנשים שנמאס להם מהמצב הקיים, שרוצים לשנות. תשלחו אותם אלי 🙂

מירב טבקמן
מטפלת בכירה בתטא הילינג בשילוב עם אימון אישי.

* שם
* טלפון
* דוא"ל
טקסט חופשי
  * - שדה חובה
 

הפחד מהלא נודע – סיפור עם מסקנה

במדינה במלחמה היה מלך.
הוא נהג להפחיד את השבויים שלו: הוא לא הרג…
הוא לקח אותם לחדר שהיו בו קבוצה של קשתים מצד אחד ודלת ענקית מברזל בצד
השני.
על הדלת ראו דמויות של שלדים מכוסים בדם…
בחדר הזה ביקש מהם לעמוד בעיגול ואמר להם: "אתם יכולים לבחור למות מחץ הקשתים
או לעבור את הדלת… מאחורי הדלת הזו אחכה לכם…"
כולם בחרו במוות בידי הקשתים.
בסוף המלחמה, חייל אחד ששרת את המלך זמן רב פנה אל המלך ואמר "אדוני, אני יכול לשאול
אותך שאלה?"  "אדוני, מה יש מאחורי הדלת?"
המלך ענה לו: "לך והסתכל בעצמך!"
החייל פתח בחרדה את הדלת, וברגע שעשה זאת קרני שמש נכנסו לתוך החדר…
ולבסוף, מופתע גילה ש… הדלת שנפתחה הובילה אל החופש…
החייל המופתע, הסתכל אל המלך שאמר לו: "אני נתתי להם את ההזדמנות לבחור,
אך מתוך חרדה הם העדיפו למות, מאשר להסתכן ולפתוח את הדלת!"
(הסיפור לקוח מתוך האתר http://www.insight4u.co.il)

 מכירים את הפחד הזה ? זה שמונע מאיתנו אפילו לנסות?

 כמה פעמים נשארנו במציאות שלא עושה לנו טוב, רק כי החשש מהלא מודע גבר עלינו ?

 אפשר לעבוד עם הפחדים האלו ולעבור דרכם הלאה, לשאיפות ולמציאות שאנחנו באמת רוצים !

ביחד נוכל להתבונן לפחדים בעיניים, נוכל להביט באומץ על הפחד מכישלון כמו גם על הפחד מהצלחה

והכי חשוב – נוכל לגרום לפחדים להיות כל כך קטנים, שהם לא יעצרו אתכם יותר מלהתקדם !

דברו איתי, אני כאן בשבילכם.

אימון אישי

וידוי אישי

אני מאמנת אישית כבר 6 שנים, מגיל 33.

ולא נעים לי לגלות, אבל עד גיל 30 בערך חייתי בתחושה שאני ממש, אבל ממש,
לא צריכה אף איש מקצוע שיעזור לי.
לא רציתי לחשוף את הקשיים שלי בפני אף אחד.
הרי אני בעלת מודעות עצמית כל כך גבוהה, ברור שאני יודעת לעשות את העבודה בעצמי !
והייתי בטוחה שטיפול או אימון, זה ממש נהדר, לאחרים.
האמנתי בכל ליבי שאני לא זקוקה לעזרה מהסוג הזה.

אני זוכרת את אמא שלי מפצירה בי, כל פעם שעברתי תקופה קצת קשה, שאלך לפסיכולוג.
הייתי מתעצבנת עליה כל כך !
כל הזמן אמרתי לה שאני במודעות עצמית גבוהה, אני יודעת לבד במה אני צריכה לטפל ומה עלי לשנות ושתעזוב אותי בשקט באמא שלי !

אתם יודעים מתי זה השתנה?

בסביבות גיל 30 עברתי תקופה כל כך מחורבנת, שעבורי הרגישה כמו התחתית.
גם עבדתי בעבודה שלא אהבתי, גם עברתי פרידה מבן זוג שכן אהבתי…
הייתי על הפנים.
ואז, ממש בלחש שלא ישמעו, הסכמתי בחצי פה להודות, שאני לא יכולה לבד.
שאולי בכל זאת כדאי שאבקש עזרה…

לפסיכולוג עדיין לא הסכמתי ללכת, אבל הגעתי למטפלת בשיטת גרינברג שעשתה עבורי נפלאות.
ומהנקודה הזו, לא הפסקתי ללכת לטיפולים.
בכל מיני שיטות, אצל כל מיני מטפלים. כל תקופה ומה שמתאים לה, ולי.

אם הייתם אומרים לי לפני 8-9 שנים שיום אחד אהיה מאמנת, או מטפלת, הייתי צוחקת לכם בפרצוף.
היום, אני לא יכולה לראות את עצמי אחרת 🙂

והמסקנה שלי ?
שכדאי לבקש עזרה, אולי אפילו לפני שמגיעים ממש לתחתית…

סיפורים מהקליניקה – על נשמה חופשיה שהעולם הרגיש לה קצת כבד

היא – בחורה עדינה, נעימה, בתחילת שנות ה 30 לחייה, אמא לשני בנים (מהממים, ברור!).

לאורך כל השנים היא החליפה מקומות עבודה כמו גרביים. לא מצאה את עצמה מרוצה ושמחה באף אחד מהם. לפעמים התפטרה, לפעמים פוטרה.

בעיקר מה שהיא רוצה, זה שיתנו לה לחיות בשקט.

הכי הרבה היא אוהבת – לרקוד, ללכת לים, לצחוק ולחייך, קשת בשמיים וחד קרן בגינה.

כשהתחלנו לבדוק יותר לעומק מה בעצם נמצא שם, הגענו מהר מאוד לאמונות שיושבות בתת המודע:

"כסף זה מלוכלך והוא יזהם אותי."

"העולם הזה הוא מרוץ, השגי ותחרותי ואני לא רוצה להשתייך אליו."

"עבודה זה כמו כלא."

היא בעצם "נשמה חופשיה" והיא לא רואה עצמה מתחברת לעולם הזה. מבחינתה לעבוד זה בעצם להגיד: העולם הזה תחרותי והישגי ואני חלק ממנו.

אוקי, אז היתה לנו נקודת התחלה.

דרך התטא הילינג והשאלות ששאלתי אותה, נוצרה שיחה מאוד מעמיקה.
גילינו יחד שבעצם החוויות שעברה כילדה הפכו אותה למבוגרת בגיל מאוד צעיר,
והיום, היום היא רק רוצה לחזור ולהיות ילדה.
החוויות האלה יצרו בתת המודע אמונה ש"אין לה מקום בעולם הזה".

עלה שם המון עצב, הרבה דמעות ותחושות לא קלות.
עשינו הרבה עבודה עם הילדה שבה, דיברנו איתה, יצרנו חוויות מתקנות והורדנו ידע ברמה האנרגטית
כדי ליצור משהו חדש ואחר בתת המודע שלה.

היא היתה במקום מאוד בשל לעבודה הזו. באה חדורת רצון ונחישות, וידעה שבשביל שינוי
היא צריכה לעבור דרך העצב הזה.
מפגישה לפגישה השינוי הורגש ודברים התחילו לקרות ביום יום שלה.
היא יצרה זימונים לעבודה המתאימה, מערכת היחסים עם הילדים שלה הפכה לרגועה יותר, החיוך הגיע ממקום יותר פנימי ואמיתי 🙂

והיום ?

אני שמחה לספר שלאחר כ 5 מפגשים בהם שילבנו את התטא הילינג עם דמיון מונחה והמון תובנות, היא במקום אחר מאוד היום 🙂

אנחנו עדיין בתהליך ויש עוד עבודה כמובן, יחד עם זאת, היא מצאה עבודה שעושה לה טוב, היא מרגישה הרבה יותר רגועה ושלווה, מחייכת הרבה יותר ובאופן כללי היא כבר עכשיו מרגישה במקום ממש טוב ויש לה את הכוחות והאנרגיה להמשיך ולהתקדם !

מכירים אנשים שרוצים לעשות שינוי ומוכנים לתהליך?

אשמח שתספרו להם עלי 🙂 ובעיקר, תספרו להם שזה אפשרי !!

מירב טבקמן אימון קריירה ותטא הילינג

 

 

תרגיל קטן להתמודדות עם פחד משינוי

שינוי

 שינוי זה משהו שלפעמים נחווה אצלנו כמפחיד.
אפילו אם הוא לטובה.

כי הרבה פעמים יש לנו קול קטן בראש שיגיד – בשביל מה לך השינוי הזה ?
מה רע לך ככה, כמו שאת מכיר/ה ויודע/ת ?

הרי בכל מצב בו אנו נמצאים, ולא משנה עד כמה הוא נראה לנו נוראי ולא טוב,
אנחנו עדיין מכירים את הכללים, הכל ידוע, מוכר ולכן באיזושהי מידה אפילו נוח.

מי למשל לא חווה פחד גדול כשקיבל קידום בעבודה, או עלה שלב כעצמאי מעוסק פטור לעוסק מורשה ?
או לפני שנולד לו ילד חדש, לפני החתונה…וכולי וכולי.
גם דברים קטנים יותר – לעלות בפעם הראשונה להרצות מול קהל, להנחות את המפגש הראשון כמנחה קבוצה, להגיע בימים הראשונים למקום עבודה חדש…

הרבה שינויים מעוררים בנו חששות: ומה אם המצב החדש לא יהיה כזה טוב כמו שדמיינו ?
ומה אם לא אצליח לעמוד בציפיות של עצמי ? של הסובבים אותי? של הבוס ?

 החשש הזה הוא טבעי, מצופה ובדר"כ קשה פשוט להתעלם ממנו.

אז מה עושים ?

אחד הפטנטים הוא לדבר עם הפחד. בעצם הפחד הזה הוא חלק שבנו שאומר – אני חושש לשנות את כל מה שמוכר וידוע.

מה שאפשר לעשות הוא לקחת כמה רגעים שקטים,
לשבת במקום נוח ולהזמין את אותו חלק שבנו לשיחה.
ממש לדמיין חלק שלנו, שנראה בדיוק כמונו, והוא זה שחווה את הפחד – ולשוחח איתו.
להרגיע אותו שהוא לא לבד בשינוי הזה, שאנחנו איתו. שבעצם יכול להיות שיהיו רגעים לא קלים
אבל הוא יוכל להתמודד איתם. שנכון שיהיו "כללים" חדשים אבל הוא ילמד אותם וזה יהיה בסדר גמור.
להגיד לו שזה בסדר לעשות ולפעול גם כשמרגישים פחד.

אפשר גם לשאול אותו שאלות, את אותו החלק שבנו. למשל: מה בסיטואציה הכי מפחיד?
ונגיד שזה יקרה, מה נעשה אז ? ומה הכי נורא שיקרה ?
לרוב נגלה, שהדמיונות הכי נוראיים שלנו, כנראה לא יקרו…

 ניתן לעשות את התרגיל הזה כל פעם שהחשש תוקף, משתק, עוצר, גורם לנו להסס…

נסו, ושתפו אותי.

בהצלחה !

מהי אמונה ?

המוח שלנו עובד לפי אמונות שנוצרות בכל מיני דרכים:
מהילדות, דברים שחוזרים ואומרים לנו, או כתוצאה מחוויות והתנסות. למשל: לא לגעת בחוט חשמל חשוף, אם אני אשקיע ואתאמץ אני אצליח, לא אוכלים לפני שנכנסים למים…

כשנוצרת אמונה במוח, היא לאט לאט הופכת להרגל, ההרגל הופך לאוטומט. וכך אנחנו יכולים להתנהל בעולם מבלי להשקיע מחשבה בכל פעולה ופעולה שאנחנו עושים. זה מאוד עוזר לנו וזו דרכו של המוח להפוך אותנו ליעילים ומתפקדים. אחרת, רק לקום בבוקר ולהתלבש היה לוקח לנו 3 שעות…

יש הרבה יתרונות באמונות שלנו שהופכות לאוטומט.
יחד עם היתרונות, קורה שלעיתים אמונה, שאימצנו בשלב זה או אחר בחיינו, הופכת ללא רלוונטית עבורנו. ובמקום לשרת אותנו, היא הופכת לגורם מעכב.

למשל: ילד קצת שמנמן, לומד בבית הספר שאם הוא יהיה מצחיקן, כולם יאהבו אותו ולא ילעגו לו. מתפתחת אצלו אמונה – אני צריך להצחיק כדי להתחבב על אחרים וכדי להגן על עצמי.
זה עובד לו נהדר לכל אורך שנות הלימודים שלו וכמובן שהאמונה הופכת לאוטומט והוא כבר לא חושב על זה בכלל.
אבל מה קורה כשהילד הוא כבר בן 35, נראה נהדר ונמצא בתפקיד בכיר, יוצא עם בחורות, וכולם מעירים לו – אתה לא יכול לפעמים פשוט לשוחח בלי בדיחות ? אי אפשר לנהל איתך שיחה נורמלית!
האמת שהוא כבר לא שם לב. האמונה הפכה לאוטומט.

איפה זה פוגש אותנו בעולם העבודה ?

הגיעו אלי מתאמנים שהתקשו למצוא עבודה בה היו מרוצים והרגישו טוב. הם מאוד רצו להגיע לתחום, לחברה, לתפקיד, בהם ירגישו שהם אוהבים את מה שהם עושים. אבל תפקיד אחרי תפקיד, זה לא קורה.
בדרך כלל, בשיחות האימון יעלו אמונות שמשפיעות מאוד על המצב שנוצר.

למשל, נפגשתי עם מתאמן שלא הצליח לענות על השאלה –באיזה תפקיד היית רוצה לעבוד ? אם הכל היה אפשרי, במה היית בוחר ?

בשיחות בינינו גילינו שיש לו אמונה שמנהלת אותו כבר שנים ואומרת – עבודה זה הכרח וזה קשה.

כלומר, למה שהוא בכלל ירצה לעבוד איפשהו ??

ברגע שעלינו על האמונה הזו, הכל כבר זרם בצורה נהדרת. בעזרת הטכניקות שלימדתי אותו הוא הצליח להחליף את האמונה הזו באמונה אחרת, שמשרתת אותו.

במקרה שלו זו היתה האמונה – זה אפשרי בשבילי להנות מהעבודה בה אני עובד.

אחרי כחודש וחצי הוא מצא בקלות עבודה בה הוא עובד עד היום (כבר חצי שנה).

לסיכום – המח שלנו עובד על פי אמונות שהופכות לאוטומט. זה נהדר ומאוד יעיל. יחד עם זאת, כדאי לפעמים לעשות "סדר פסח" באמונות שלנו, לאוורר אותן קצת ולבחון אילו מהן אנו רוצים להשאיר ואילו אנחנו רוצים להחליף.