ארכיון תגיות: שינוי

צ'ארלי שין היה אצלי בקליניקה !!

צ'ארלי שין. תטא הילינג

תראו, בדר"כ כשאני כותבת סיפורים מהקליניקה אני ממש מקפידה לא לחשוף את פרטי המטופל/ת.

במקרה הזה, מאחר וכולם מכירים את צ'ארלי במילא,
ומאחר (וזו הסיבה האמיתית) שהסיפור לגמרי מומצא, לא היתה לי בעיה לחשוף את שמו.

אז הנה זה בא, איך אני חושבת שהיה נראה סשן שלי עם צ'ארלי שין, לו היה מגיע אלי לטיפול.

בואו נכיר טיפונת את המטופל:

למי שעוקב, השבוע היו כותרות רבת שנקשרו בשמו בעקבות חשיפתו את היותו נשא הנגיף HIV.
צ'ארלי הוא אחד השחקנים המפורסמים בהוליווד ויש האוהבים לכנותו "הילד הרע של הוליווד".
למה?
לא חסר…עליות, ירידות, בעיות סמים ואלכוהול, אלימות במשפחה, חתונות וגירושים למכביר ועוד ועוד.

הוא גבר בן 50, אב ל 5 ילדים וסב לנכדה אחת.
גדל במשפחה של 10 ילדים, ואבא שהיה בעצמו שחקן מפורסם.

בתחילת הפגישה שאלתי אותו: מה היית רוצה לשנות?

הוא ענה: את רואה איך החיים שלי נראים. לא מאוזנים בכלל. יש בזה משהו כיפי וחי אבל יש בזה גם הרבה קושי.
הייתי רוצה יותר איזון בחיים שלי.
בסופו של יום, אני מרגיש שאני לא באמת שולט על הדברים שקורים לי בחיים. שרוב הזמן אני עוטה על עצמי מסיכה כזו שהיא לא באמת אני. אבל אני כבר כל כך רגיל אליה, אין לי מושג איך להתנהג כמו האני האמיתי. אני לא בטוח שאני באמת יודע מי אני.

מתי הפעם האחרונה שאתה זוכר שהיית אתה?

כשהייתי ילד. הייתי ילד שובב, יצירתי. אבל זה לא היה קל.

למה?

כי היינו משפחה גדולה, ואני הייתי קצת היפר אקטיבי, לא ממש שמרתי על הכללים, הייתי גם רגיש מאוד. זה לא עובד טוב כשיש 10 ילדים בבית.

ואיך ההורים הגיבו?

הרבה עונשים, לא ממש קיבלתי תשומת לב, היה חסר לי דמות של מבוגר שאוכל ממש לדבר איתו, שיכיל את מה שעובר עלי.
גם תמיד היו לי בעיות מול אבא שלי,  שהיה צועק עלי הרבה, זה כשהוא היה בבית…רוב הזמן הוא בכלל לא היה נוכח.

ואיך הרגשת עם זה?

הרגשתי שאני לא בסדר כמו שאני.

זו לא תחושה קלה.

לא, ממש לא. אני זוכר שבבית הייתי מנסה להיעלם מהרדאר, ובחוץ עם החברים הייתי מוציא את כל האנרגיות. היום אני יודע שההורים כן אהבו אותי, שהם עשו מה שהם יכלו במסגרת המצב. אבל אז, הרגשתי שאני יוצא דופן, הילד הרע.

ואיך זה להיות "הילד הרע"?

יש לזה יתרונות…אפשר להתפרע, להוציא אגרסיות. אבל יש לזה מחיר. מחיר כבד.

ביקשתי שנבדוק בשריר (בדיקה שבאה מהקינסיולוגיה ועוזרת לנו לבדוק אמונות שיושבות בת המודע):
אני ראוי לאהבה – לא
יש לי תפקיד להיות הכבשה השחורה – כן
אתה מבין, אם מנהלת אותך אמונה שאינך ראוי לאהבה, ככה המציאות סביבך תסתדר. אם מנהלת אותך אמונה שאתה הכבשה השחורה, המציאות סביבך תסתדר בצורה כזו שאכן תהיה הכבשה השחורה.

אוקי, צ'ארלי אומר, אני מבין. אבל נמאס לי ! אני רוצה לשנות את זה. מיציתי…
מה עושים?

טוב ששאלת ! יש הרבה מה לעשות והמצב בהחלט ניתן לשינוי.
אנחנו נעבוד במהלך הפגישות שלנו על היכולת שלך לקבל את עצמך כמו שאתה, נעבוד על הביקורת שספגת בילדות והפכה לביקורת עצמית.
ניצור ריפוי לחווויות הילדות, ניצור שינוי באמונות כך שלא תצטרך להיות מחוייב לאמונות שאינן משרתות אותך.
נלמד אותך איך להנות מתשומת לב גם עבור מעשים ופעולות חיוביות, שמשרתות אותך.

נשמע לי מצוין, אמר צ'ארלי וחיוך הסתמן על פניו.

אז חברים, צ'ארלי אמנם לא היה אצלי באמת בקליניקה (וחבל)
אבל היו רבים וטובים שחווים דברים שתיארתי כאן, ולאחר תהליך הטיפול, הם היום במקום הרבה יותר טוב ומאוזן.
כל מצב ניתן לריפוי וניתן לשינוי. רק צריך לרצות מספיק.

אם אתם מכירים אנשים שנמאס להם מהמצב הקיים, שרוצים לשנות. תשלחו אותם אלי 🙂

מירב טבקמן
מטפלת בכירה בתטא הילינג בשילוב עם אימון אישי.

* שם
* טלפון
* דוא"ל
טקסט חופשי
  * - שדה חובה
 

על חורף, טישו, וטיפולי מודעות – מנסיוני האישי

לא ייאמן שפעם, החורף היה עבורי תקופה של התקררויות, חום, כאבי גרון, מלא טישו,
והכל מתובל בחשש – איזה תגובה אני אשמע הפעם כשישאלו אותי לשלומי ואגיד שקצת לא מרגישה טוב…
תגובות כמו: מה? שוב פעם? מה יהיה?
אפשר לחשוב שביקשתי את זה…

ומה לא עשיתי? הלכתי לרופאים, לקחתי מלא ויטמין C, נתתי לגוף לנוח…כלום לא עזר.

והרופא? הוא רק אמר לי שזו המערכת החיסונית שלי ועם זה אני צריכה לחיות.
זה כבר עצבן אותי.
אמרתי לו (בלב) ש@#$% אני חיה עם זה !!
והלכתי לנסות משהו חדש.
לא יותר מדי האמנתי, אבל הרגשתי שאין לי ברירה.
והגעתי למטפלת הילינג מדהימה. שעד היום אני חבה לה המון !
ונחשו מה קרה ?
תוך טיפול אחד הבראתי לתמיד !!!
סתםםםםםםם
מה פתאום?
זה היה תהליך.
עם עליות, וירידות, והרבה מודעות ועבודה קשה.
אבל אז, אחרי שלושה חודשים, באמת הבראתי לתמיד
מאז אני בקושי חולה בחורף. מקסימום פעם אחת ייצוגית כזו…
ועוד דבר
מאז אני הולכת לטיפולי מודעות. המון. גם על כאבים ריגשיים, וגם על כאבים פיזיים.
כן, כן, הפכתי למאמינה. ומיישמת.
וזה עבד. ועובד
אפילו הפכתי למאמנת ומטפלת באחרים. בחיי.
זו היתה ההתחלה
נעים להיזכר בה היום מתוך המקום הבריא והמחוזק
חורף נעים ובריא לכולם !!

וידוי אישי

אני מאמנת אישית כבר 6 שנים, מגיל 33.

ולא נעים לי לגלות, אבל עד גיל 30 בערך חייתי בתחושה שאני ממש, אבל ממש,
לא צריכה אף איש מקצוע שיעזור לי.
לא רציתי לחשוף את הקשיים שלי בפני אף אחד.
הרי אני בעלת מודעות עצמית כל כך גבוהה, ברור שאני יודעת לעשות את העבודה בעצמי !
והייתי בטוחה שטיפול או אימון, זה ממש נהדר, לאחרים.
האמנתי בכל ליבי שאני לא זקוקה לעזרה מהסוג הזה.

אני זוכרת את אמא שלי מפצירה בי, כל פעם שעברתי תקופה קצת קשה, שאלך לפסיכולוג.
הייתי מתעצבנת עליה כל כך !
כל הזמן אמרתי לה שאני במודעות עצמית גבוהה, אני יודעת לבד במה אני צריכה לטפל ומה עלי לשנות ושתעזוב אותי בשקט באמא שלי !

אתם יודעים מתי זה השתנה?

בסביבות גיל 30 עברתי תקופה כל כך מחורבנת, שעבורי הרגישה כמו התחתית.
גם עבדתי בעבודה שלא אהבתי, גם עברתי פרידה מבן זוג שכן אהבתי…
הייתי על הפנים.
ואז, ממש בלחש שלא ישמעו, הסכמתי בחצי פה להודות, שאני לא יכולה לבד.
שאולי בכל זאת כדאי שאבקש עזרה…

לפסיכולוג עדיין לא הסכמתי ללכת, אבל הגעתי למטפלת בשיטת גרינברג שעשתה עבורי נפלאות.
ומהנקודה הזו, לא הפסקתי ללכת לטיפולים.
בכל מיני שיטות, אצל כל מיני מטפלים. כל תקופה ומה שמתאים לה, ולי.

אם הייתם אומרים לי לפני 8-9 שנים שיום אחד אהיה מאמנת, או מטפלת, הייתי צוחקת לכם בפרצוף.
היום, אני לא יכולה לראות את עצמי אחרת 🙂

והמסקנה שלי ?
שכדאי לבקש עזרה, אולי אפילו לפני שמגיעים ממש לתחתית…

סיפורים מהקליניקה – על נשמה חופשיה שהעולם הרגיש לה קצת כבד

היא – בחורה עדינה, נעימה, בתחילת שנות ה 30 לחייה, אמא לשני בנים (מהממים, ברור!).

לאורך כל השנים היא החליפה מקומות עבודה כמו גרביים. לא מצאה את עצמה מרוצה ושמחה באף אחד מהם. לפעמים התפטרה, לפעמים פוטרה.

בעיקר מה שהיא רוצה, זה שיתנו לה לחיות בשקט.

הכי הרבה היא אוהבת – לרקוד, ללכת לים, לצחוק ולחייך, קשת בשמיים וחד קרן בגינה.

כשהתחלנו לבדוק יותר לעומק מה בעצם נמצא שם, הגענו מהר מאוד לאמונות שיושבות בתת המודע:

"כסף זה מלוכלך והוא יזהם אותי."

"העולם הזה הוא מרוץ, השגי ותחרותי ואני לא רוצה להשתייך אליו."

"עבודה זה כמו כלא."

היא בעצם "נשמה חופשיה" והיא לא רואה עצמה מתחברת לעולם הזה. מבחינתה לעבוד זה בעצם להגיד: העולם הזה תחרותי והישגי ואני חלק ממנו.

אוקי, אז היתה לנו נקודת התחלה.

דרך התטא הילינג והשאלות ששאלתי אותה, נוצרה שיחה מאוד מעמיקה.
גילינו יחד שבעצם החוויות שעברה כילדה הפכו אותה למבוגרת בגיל מאוד צעיר,
והיום, היום היא רק רוצה לחזור ולהיות ילדה.
החוויות האלה יצרו בתת המודע אמונה ש"אין לה מקום בעולם הזה".

עלה שם המון עצב, הרבה דמעות ותחושות לא קלות.
עשינו הרבה עבודה עם הילדה שבה, דיברנו איתה, יצרנו חוויות מתקנות והורדנו ידע ברמה האנרגטית
כדי ליצור משהו חדש ואחר בתת המודע שלה.

היא היתה במקום מאוד בשל לעבודה הזו. באה חדורת רצון ונחישות, וידעה שבשביל שינוי
היא צריכה לעבור דרך העצב הזה.
מפגישה לפגישה השינוי הורגש ודברים התחילו לקרות ביום יום שלה.
היא יצרה זימונים לעבודה המתאימה, מערכת היחסים עם הילדים שלה הפכה לרגועה יותר, החיוך הגיע ממקום יותר פנימי ואמיתי 🙂

והיום ?

אני שמחה לספר שלאחר כ 5 מפגשים בהם שילבנו את התטא הילינג עם דמיון מונחה והמון תובנות, היא במקום אחר מאוד היום 🙂

אנחנו עדיין בתהליך ויש עוד עבודה כמובן, יחד עם זאת, היא מצאה עבודה שעושה לה טוב, היא מרגישה הרבה יותר רגועה ושלווה, מחייכת הרבה יותר ובאופן כללי היא כבר עכשיו מרגישה במקום ממש טוב ויש לה את הכוחות והאנרגיה להמשיך ולהתקדם !

מכירים אנשים שרוצים לעשות שינוי ומוכנים לתהליך?

אשמח שתספרו להם עלי 🙂 ובעיקר, תספרו להם שזה אפשרי !!

מירב טבקמן אימון קריירה ותטא הילינג

 

 

למה אחרים מצליחים ואני לא ??

"למה אחרים מצליחים ואני לא?
למה אחרים בונים לעצמם קריירה ואני עדיין מחפש את עצמי ?
מה יש להם שלי אין ?"

מתאמן שהגיע אלי למפגש הראשון שאל את זה עם המון כאב בעיניים.

עם יד על הלב, יצא לך לשאול את עצמך שאלות דומות ?

זה יכול להיות בגלל שאנחנו לא מרוצים ממשהו בקריירה וזה יכול להיות בגלל זוגיות או כסף או כל דבר…

יצא לך פעם להשוות את עצמך לאחרים מסביב ויצאת "רע" מההשוואה הזו?

אז מה עושים ?

קודם כל, מבינים שהשוואה עם אחרים, לא מקדמת אותנו לשום מקום טוב.

"יופי" אני שומעת אתכם אומרים, "נורא קל להגיד אבל ממש לא פשוט להיפטר מההשוואות האלו".
אז נכון, זה משהו שבא לנו אוטומטית לראש.
אבל כמו הרבה דברים אחרים, זה דפוס, הרגל.
גם אותו, תאמינו או לא, אפשר לשנות 🙂

עוד כדאי להבין, זה שאנחנו קצת שבויים בדפוסים של עצמנו.
ואם אנחנו רוצים ליצור שינוי בחיים, אנחנו צריכים אשכרה לעשות שינוי בחיים.
לשנות הרגלים, דפוסים, אוטומטים…

אז שימו לב מה אתם עושים באופן קבוע, וחוזרים ועושים, ובדיוק את זה – תעשו אחרת !

עוד שינוי שאפשר לעשות במיידי –

אפשר להתחיל לשאול את עצמנו שאלות של "איך" במקום שאלות של "למה".

למשל – איך אני יכולה להרגיש טוב יותר עם הקריירה שלי ?
איך אני יכול להתקדם בנושא של מציאת זוגיות ?
מה צריך לקרות או להשתנות כדי שארגיש שמשהו משתפר ?

עכשיו תראו, אני חושבת שיש כל מיני דברים שאפשר לשנות בעצמו, פשוט מתוך מודעות, החלטה, נחישות והתמדה. יש גם המון טיפים באינטרנט ובבלוגים למיניהם.

אפשר גם להיעזר בחבר או חברה טובים, מפרגנים, לא שיפוטיים,
שיעזרו לכם לראות מה טוב אצלכם ויעזרו לכם להבין בצורה עדינה
איך אתם יכולים לייצר הרגלים קצת אחרים. כאלה שיובילו אתכם לתוצאות אחרות.

וכמובן, תמיד אפשר לפנות לאיש מקצוע,

אחד כזה שיהיה לכם איתו חיבור טוב, שתוכלו להביא את עצמכם מולו כמו שאתם,
עם כל הפחדים והמשקעים.

כי בתהליך מסודר, עם מאמנת טובה, אתם מקבלים המון מוטיבציה, זוויות ראייה שונות,
אתם יכולים לקבוע מטרות,
לצאת מהדפוסים הישנים להרגלים חדשים.

ותהיה לכם כל התמיכה שאתם צריכים תוך כדי !

במרבית המקרים, זה תהליך הרבה יותר קצר ממה שאתם מדמיינים לעצמכם 🙂

 

תרגיל קטן להתמודדות עם פחד משינוי

שינוי

 שינוי זה משהו שלפעמים נחווה אצלנו כמפחיד.
אפילו אם הוא לטובה.

כי הרבה פעמים יש לנו קול קטן בראש שיגיד – בשביל מה לך השינוי הזה ?
מה רע לך ככה, כמו שאת מכיר/ה ויודע/ת ?

הרי בכל מצב בו אנו נמצאים, ולא משנה עד כמה הוא נראה לנו נוראי ולא טוב,
אנחנו עדיין מכירים את הכללים, הכל ידוע, מוכר ולכן באיזושהי מידה אפילו נוח.

מי למשל לא חווה פחד גדול כשקיבל קידום בעבודה, או עלה שלב כעצמאי מעוסק פטור לעוסק מורשה ?
או לפני שנולד לו ילד חדש, לפני החתונה…וכולי וכולי.
גם דברים קטנים יותר – לעלות בפעם הראשונה להרצות מול קהל, להנחות את המפגש הראשון כמנחה קבוצה, להגיע בימים הראשונים למקום עבודה חדש…

הרבה שינויים מעוררים בנו חששות: ומה אם המצב החדש לא יהיה כזה טוב כמו שדמיינו ?
ומה אם לא אצליח לעמוד בציפיות של עצמי ? של הסובבים אותי? של הבוס ?

 החשש הזה הוא טבעי, מצופה ובדר"כ קשה פשוט להתעלם ממנו.

אז מה עושים ?

אחד הפטנטים הוא לדבר עם הפחד. בעצם הפחד הזה הוא חלק שבנו שאומר – אני חושש לשנות את כל מה שמוכר וידוע.

מה שאפשר לעשות הוא לקחת כמה רגעים שקטים,
לשבת במקום נוח ולהזמין את אותו חלק שבנו לשיחה.
ממש לדמיין חלק שלנו, שנראה בדיוק כמונו, והוא זה שחווה את הפחד – ולשוחח איתו.
להרגיע אותו שהוא לא לבד בשינוי הזה, שאנחנו איתו. שבעצם יכול להיות שיהיו רגעים לא קלים
אבל הוא יוכל להתמודד איתם. שנכון שיהיו "כללים" חדשים אבל הוא ילמד אותם וזה יהיה בסדר גמור.
להגיד לו שזה בסדר לעשות ולפעול גם כשמרגישים פחד.

אפשר גם לשאול אותו שאלות, את אותו החלק שבנו. למשל: מה בסיטואציה הכי מפחיד?
ונגיד שזה יקרה, מה נעשה אז ? ומה הכי נורא שיקרה ?
לרוב נגלה, שהדמיונות הכי נוראיים שלנו, כנראה לא יקרו…

 ניתן לעשות את התרגיל הזה כל פעם שהחשש תוקף, משתק, עוצר, גורם לנו להסס…

נסו, ושתפו אותי.

בהצלחה !