דיברתי היום עם מתאמן שלי על אחד הדברים שממש מתסכלים אותו,
במיוחד בתקופה האחרונה בה הוא מנסה להחליט על כיוון חדש בתחום הקריירה.
הוא תמיד ידע שהוא קופץ מהר מנושא לנושא. ממצה דברים יחסית מהר.
זה מקור להרבה שיפוטיות וביקורת עצמו אצלו.
חברים שלו תמיד היו צוחקים עליו כשהיה מתחיל ללמוד משהו ושואלים מתי הדבר הבא.
כילד הוא הלך להמון חוגים ועד היום יש לו הרבה תחומי ענין. הוא מתעניין וחוקר עליהם אבל גם ממצה אותם יחסית מהר.
ההורים שלו ניסו להחדיר בו מסרים של "תהיה יותר רציני, תתמיד, זה מעיד על חוסר בגרות לעבור מדבר לדבר, זה מראה על חוסר יציבות".
אפשר להבין אותם. הם בסה"כ רצו ורוצים שיהיה לו טוב. הוא הרי בחור חכם ומקסים.
לאורך השנים הוא השקיע המון אנרגיה בנסיונות ולשנות את הפן הזה בו אך ללא הצלחה מרובה.
מה הוא יעשה עם התסכול הזה?
עם הקפיצות האלה שהוא לא שולט עליהן ?
אז סיפרתי לו שיש טווח שהרבה אנשים לא מודעים לקיומו והוא מהותי לנושא.
בקצה האחד של הטווח הזה נמצאים אותם אנשים שהנטייה הטבעית שלהם היא להתמקד בנושא או תחום ספציפיים ולהיכנס ממש לעומק.
בקצה השני, יש את האנשים שהנטייה שלהם היא לעבור מדבר לדבר. כך יוצא שהם יודעים יחסית מעט, אבל על הרבה נושאים.
אני קוראת לקצוות של הטווח הזה – מעמיקים לעומת מערכתיים.
ואין צד טוב וצד רע בטווח הזה. הוא קיים ברמה עובדתית טהורה.
זה קשור למבנה האישיות שלנו.
תכונות שמאפיינות את האנשים שנמצאים בחצי המעמיק של הטווח הם למשל –
כשהם קוראים ספר הם מסוגלים ממש לשקוע בו לכמה שעות טובות.
הם אלה שיתחילו ללמוד שפה או לנגן על כלי נגינה ויתמידו בכך לאורך שנים.
יתאים להם לעסוק בתחומי מחקר, להתמחות בתחום ספציפי כלשהו כמו למשל עורכי דין לדיני משפחה,
מרצים לתחום מסוים או רופאים שמתמקדים באיבר גוף ספציפי (למשל אורטופד מומחה לכף הרגל).
תכונות שמאפיינות את האנשים שנמצאים בחצי המערכתי של הטווח הם למשל –
נטייה למצות מהר ולעבור מתחום ענין אחד לשני,
הם אלה שילכו לכמה וכמה חוגים בתור ילדים,
יתחילו ללמוד שפה ואחרי חודשיים ימצו ויעברו ללמוד ג'יו ג'יטסו.
הם יצליחו להתרכז בספר במשך זמן יחסית קצר ויהיו להם 4 ספרים שה קוראים במקביל ליד המיטה.
אלו האנשים שיתאים להם להיות במקצועות כמו ניהול פרוייקטים, הנדסת מערכת, רפואת משפחה, מכירות וכל מקצוע שיש בו דינמיות וגיוון.
כשסיימנו את הפגישה הוא אמר שהוא יוצא עם תובנות מאוד חשובות והראשונה שבהן –
שזה בסדר גמור שהוא אחד כזה שקופץ מנושא לנושא.
הוא הבין שזה לא רע או טוב.
זו עובדה. זה מי שהוא.
הוא יכול להילחם בזה אבל זה יהיה בזבוז של אנרגיה וחבל.
עכשיו כשהוא יודע את זה, נוצר לו ממש שקט פנימי.
הוא מרגיש יותר שלם עם עצמו וזה מפנה לו המון אנרגיה לעסוק במה שהוא אוהב וטוב בו.
הוא יוכל לעשות בחירות שיהיו יותר נכונות עבורו.
אני למשל, נמצאת איפשהו באמצע הטווח אבל יותר קרובה לצד המערכתי.
לא יתאים לי להיות חוקרת כי אני צריכה איזשהו גיוון, אבל אני כן יכולה להתרכז שעות בספר אחד.
אני מתעניינת במגוון של נושאים אבל כשאני בוחנת את זה רובם שייכים לאותו תחום.
לכן המקצוע שבחרתי בו ממש מתאים לי. יש בו גם העמקה וגם גיוון.
ואני מדגישה שוב, לא משנה איפה אתם ממוקמים על הסקאלה הזו, זה לא טוב ולא רע.
זו עובדה. It is what it is.
אז איפה אתם ממקמים את עצמכם על הטווח הזה?
יותר מעמיקים או יותר מערכתיים ?
ספרו לי בתגובות 🙂
שלכם,
מירב